מאז תחילת מאי 2018, הר הגעש קילוואה (Kilauea) בהוואי מתפרץ. תחילה עלה ענן של שברי לבה עתיקה יותר, אפר געשי ואדים מלוע פואו אואו (Pu‘u ‘O‘o) בפסגה, ולאחר מכן המגמה נדדה אל המורדות ופתחה סדרה של סדקים שממנה זורמת כעת לבה.
כחמישה שבועות לאחר תחילת ההתפרצות, כמה מתושבי העיירה קלאפנה דיווחו על גבישים ירוקים קטנים שנמצאו על הקרקע, ועד מהרה העריכו שהגבישים ניתזו מעמוד ההתפרצות או ממזרקות הלבה של קילוואה. הגבישים הירוקים הם אוליבין, מינרל מגנזיום-ברזל-סיליקט נפוץ מאוד שנמצא בסלעים מגמטיים. גבישי אוליבין באיכות גבוהה משמשים גם בייצור תכשיטים, אך האוליבין מהוואי קטן ושבור מדי מכדי לשמש כאבן חן.
ניתן למצוא גרגירי אוליבין בודדים ומקבצים גדולים יותר כתכלילים בלבה בזלתית. אוליבין מתגבש בטמפרטורות של 1,200-1,900°C, אך ללבה בזלתית יש טמפרטורה של סביב 1,115°C, כך שגם בלבה שעדיין מותכת מתחילים להיווצר הגבישים הראשונים של אוליבין. אוליבין הוא גם מינרל קשה יחסית, ולכן הוא נוטה להשתחרר בתהליכי בליה מתוך הלבה שהתקררה והתבלתה. לאורך חוף פאפאקולאה (Papakolea Beach) שבהוואי, הגלים והגאות שחקו את סלעי הלבה וריכזו גרגירי אוליבין, מה שצבע את החוף כולו בירוק.
חול אוליבין מחוף פפאקולאה בהוואי:
אשר לאוליבין שהתגלה ליד קלפאנה, במרחק של כ-20 ק"מ מסדקי הלבה הפעילים, איש לא ראה למעשה את הגבישים נופלים מהשמיים. שריל גנסקי, גיאולוגית בקמפוס הילו של אוניברסיטת הוואי באי הגדול, אישרה כעת בתדרוך של המכון הגיאולוגי של ארה"ב כי הגבישים ככל הנראה אינם קשורים להתפרצות המתמשכת.
מייקל גרסיה, פרופסור לגיאולוגיה בקמפוס מנואה של אוניברסיטת הוואי בהונולולו, ותלמידיו חקרו מרבצי לבה עתיקים יותר של קילאואה, כולל זרמי הלבה מההתפרצות של שנת 1983. האוליבין הטרי שנמצא בלבה זו הוא בגוון ירקרק-אפור, ולא מבריק ובירוק-בקבוק כפי שנראה בתמונות שפורסמו ברשת. האוליבין הופך לירוק מלא רק עם הזמן, כאשר הגבישים נחשפים לבלייה.
תכלילים של גבישי אוליבין בודדים בחתיכת סקוריה מהוואי:
לכן הגבישים הירוקים שנמצאו ליד התפרצויות הסדקים ככל הנראה אינם קשורים להתפרצות המתמשכת, שכן הם אינם מציגים את הצבע הרענן של האוליבין מ-Kilauea, אלא גבישי אוליבין שבלו מתוך סלעי לבה עתיקים.
מקור: forbes.com
